תהליך הפירוק התרמי של PVC מורכב מאוד, וניתן לבצע בו-זמנית מספר תהליכי תגובה כימיים: פירוק שרשרת מולקולרית מ-HCL, שבירת שרשרת חמצון והצלבה, וכן מספר קטן של מבנים ארומטיים והתגובה של שבירת שרשרת מולקולרית גדולה לייצור פחמימנים, שההזדקנות או הפחמימה של PVC שנגרמה על ידי HCL הם הביצועים העיקריים של פירוק תרמי.
על פי תוצאות המחקר הנוכחיות, ניתן לחלק את מנגנון הפעולה של מייצב חום לקטגוריות הבאות:
1) לספוג את ה-HCI המיוצר בתהליך הפירוק התרמי של שרף ולבלום את הפירוק הקטליטי האוטומטי שלו. כמו מלח עופרת, סבון מתכת חומצה אורגנית, תרכובות אורגנוטין, אלקולי מתכת ותרכובות אנאורגניות או מתכת-אורגניות אחרות, קל להגיב למלחי בסיס חלשים וסבוני מתכת אלה עם HCI, המומרים למתכת כלוריד המקבילה, כדי להשיג את המטרה של הפסקת או עיכוב הפירוק של פוליוויניל כלוריד; אפוקסידים ואמינים יכולים גם להגיב עם HCL מפורק כדי לייצר תרכובות מתאימות; אסטרים של פוספיט ותרכובות מרקפטן יכולים למלא תפקיד נוגד חמצון, ובכך לעכב פירוק ולהגדיל את היציבות התרמית.
2) החלף את אטום האליל כלוריד הלא יציב או את אטום הפחמן כלוריד הדוד במולקולת פוליוויניל כלוריד כדי להסיר את תפקידו של אתר הפירוק. לדוגמה, תרכובות של סבון עם קדמיום ואבץ, אורגנוטין, מרקפטן ואנטימון יכולות להיקשר לאטומי כלור לא יציבים במולקולות פוליוויניל כלוריד.
3) תגובת הוספה עם מבנה פוליאן למניעת היווצרות מערכות מצומדות גדולות והפחתת צביעה. אם מלח החומצה הבלתי רווי או האסטר מכילים קשרים כפולים, תגובת הוספת הדין מתרחשת עם הקשרים הכפולים המצומדים במולקולת הפוליוויניל כלוריד, ובכך הורסת את המבנה המצומד שלה ומעכבת שינוי צבע.
